"משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים ל..." (מסכת אבות א,א), וכך נמשכה שלשלת המסירה יותר מאלפיים שנה, ובתודעת העם והעולם נצרב שעם ישראל הוא עם הספר. מה קרה למקומו של ספר הספרים בחברה הישראלית במהלך מאה שנות ציונות? כיצד קרה שהתנ"ך, סביבה של התרבות היהודית ונשמת אפה של הציונות, הפך בדור האחרון לכלי שלרבים אין חפץ בו? האם מדובר בגזירה שאין להשיבה? בשאלות אלו ואחרות נוגע ספר זה.

יאירה אמית היא פרופסור מן המניין במגמה למקרא בחוג ללימודיהתרבות העברית באוניברסיטת תל אביב. שימשה בעבר ראש החוג למקרא וריכזה את המסלול להוראת מקרא כשמסלול זה פעל בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל-אביב. פרופ’ אמית היתה יו"ר ועדת התכנית שהכינה את תכנית הלימודים תשס"ג. 

ספרים שפירסמה: היסטוריה ואידיאלוגיה במקרא (1997); פירוש על ספר שופטים (1999); לקרוא סיפור מקראי (2000); גלוי ונסתר במקרא (2003), ועוד